למרבה השמחה, אנו חיים כיום בעולם יצירתי מבעבר, עולם שבו המטרה של מרבית האנשים היא ליצור ולאפשר לאחרים את ההזדמנות ליהנות מיצירות אלה. אך אליה וקוץ בה, שכן הפתיחות הזו הפכה לכר פורה להפרה חוזרת ונשנית של זכויות הקניין הרוחני של היוצרים בביצוע קיצור דרך “חסכוני” למפר הזכות של בעליה, והעתקתה שלא כדין ועשיית עושר על חשבון בעלי הזכות.
כאשר חקלאי נוטע עץ בפרדס שלו, אנו יודעים בבירור כי החקלאי ייהנה מפירות העץ שאותו הוא נטע מאחר והוא ולא אחר – מוגדר כבעל זכות הקניין על העץ. זהו קניין גשמי מאחר וניתן לראותו, לחוש אותו ואף לשריין את הבעלות עליו. לא כך הדבר בכל הנוגע לקניין הרוחני.
דיני הקניין הרוחני נוסדו לשם ההגנה על זכויותיהם של הממציאים ובכדי ליצור תמריץ לפעילותם. כל זאת תוך הבנה שאם יגנו על זכויותיהם ויתנו להם תמריץ על כך, אזי שתהיה להם האמביציה להמשיך וליצור ללא הפסקה.
