עו”ד אורי דניאל: “מתי ניתן לערער לבית המשפט העליון על פסק בוררות?”
כאשר מעוניינים לייבא סחורה לישראל או לייצא סחורה ממנה, מלבד הסחורה עצמה שיש להעביר במכס, ישנו מעין ‘טופס טיולים’ רגולטורי ותלוי סחורה, שיש למלא. כך למשל, אם מדובר בתוסף תזונה, יש להעביר את המוצרים לאישור משרד הבריאות. אם מדובר לדוגמא בכלים ממונעים, יש לקבל את אישור משרד התחבורה, וכדומה. בכל מקרה כאמור, ישנו דין וחשבון עם המכס.
ומה בנוגע לסחורה שהיא אבני חן יקרות או זהב? במקרים אלו יש אלמנטים שונים שמכניס המכס לתהליך הבדיקה: מקוריות חומר הגלם (זהב אמיתי) ובדיקה שהוא לא הושג בדרכים אסורות, כגון הלבנת הון וכדומה. בדיוק סביב נושא זה, הגיע אל משרדו של עורך דין אורי דניאל תיק משפטי מעניין, לשם שקילת ערעור לאחר פסק הדין של בית משפט השלום. במסגרת הפרשה, עוכב ללקוח זהב לצורך בדיקת אותנטיות של חומר הגלם. לאחר שהתקבלה תשובה חיובית בדבר מקוריות הזהב, המשלוח נעצר בכל זאת וכך היו הדברים.
בשלב הראשון נשלחה כאמור דגימה מהזהב למכון התקנים ובתוך יומיים הגיעה תשובה, לפיה הזהב אכן אמיתי. בשלב השני, הועלה נושא הלבנת ההון, והלקוח שלנו נשאל מהיכן הגיע הכסף למימון רכישת הזהב. בחקירה פרונטלית, הוא סיפק תשובה ברורה וחד משמעית: הכסף התקבל מאחיו, ותשובה זו גובתה במסמכי ההעברות הבנקאיות. עם זאת, הסחורה נותרה במכס במשך כשלושה חודשים.
בפרק הזמן הזה, ירד מחיר הזהב, מה שהוביל לנזקים כספיים ללקוח. אך הנזק היה כפול: אם לא די בירידת ערך הזהב, גם עצם העיכוב במכס עצמו, הוביל לתשלומים של עשרות אלפי שקלים על דמי האחסנה – תשלומים שגולגלו אל הלקוח. רק לאחר שלושה חודשים שבהן ללקוח נגרם נזק כספי משמעותי, שחרר המכס את הזהב. ברור ונהיר שפעולת העיכוב של המכס צריכה לעמוד בקריטריונים של סבירות, כמו גם העלאת החשד והפרכתו בתוך זמן סביר.
החלטת בית משפט השלום והערעור
הלקוח, שלא באמצעות משרדנו, הגיש תביעה כנגד מדינת ישראל (רשות המיסים), ובה עתר לפיצוי בגין נזקיו: הן בגין דמי האחסנה הלא סבירים והן בגין אובדן השווי של הזהב. מנהל מכס נתב”ג דאז, מר רפי גבאי, שהטיל בעדותו האישית את מלוא כובד משקלו, הסביר בבית המשפט כי המכס ביצע מספר פעולות חקירה. עורך דינו של הלקוח דאז, שאל לפשר הפעולות האלה, והתשובה שקיבל ממנהל מכס נתב”ג הייתה שמדובר בפעולות חקירה סמויות, מבלי לפרטן ותוך שמירה על עמימות. בפסק הדין של בית משפט השלום, הלקוח הפסיד בתביעה.
משרדו של עו”ד אורי דניאל קיבל את התיק על מנת להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בהליך זה עמד עו”ד דניאל כי המדינה איננה משולה לבריון חלילה, וכי עליה לפרט כל פעולה ופעולה, כראוי במדינה מתוקנת ובעלת אופי דמוקרטי, שבה הפקידים מבינים את מקומם ואת העובדה שהם עובדים לטובת הנישום והאזרח, ולא להפך. נקודה חשובה שהועלתה בהקשר זה, היא שהמכס קיבל צו לחשבון הבנק של הלקוח כדי לבצע בדיקה למקורות המימון, יומיים בלבד לפני שחרור הזהב. בפועל, סיפק הלקוח תשובה ברורה למקורות המימון בשלב מוקדם מאוד, ואם המכס היה בודק זאת כבר אז, לא הייתה כל בעיה לשחרר את הסחורה והעיכוב, אשר גם לנזק כספי ללקוח, היה נמנע.
לסיכום
בית המשפט המחוזי קיבל את העמדה, קבע שהמדינה לא יכולה לנהוג כך – וקבע כי אם המדינה מסרבת לחשוף את פעולות החקירה, עליה לפצות את הלקוח בעלויות האחסנה הגבוהות ובעלות ירידת ערך הזהב בתקופה זו. המסקנה היא שהמדינה, עם כל השררה, האדנות, הכלים והכוח שיש בידיה, שיכול לעיתים לגרור פגיעה באזרח – גם היא כפופה לביקורת שיפוטית. ברגע שהמדינה מתנהלת בחוסר היגיון והאזרח עומד על זכויותיו, ועושה זאת במקצועיות ובתבונה, סביר להניח כי הוא יקבל פיצוי על כך.
קראו את עיקרי הטיעון:
עיקרי הטיעון – עיכוב זהב במכס ופיצוי הלקוח by אורי דניאל on Scribd
תכנים קשורים נוספים
